ליברמן ראש הממשלה הבא?

לפי ניתוח המפה הפוליטית, ישנו סיכוי ממשי שליברמן הוא רה"מ הבא של מדינת ישראל.
שלשום התפרסם סקר של תחנת הרדיו "קול ישראל". הסקר מראה מציאות עגומה. לו הבחירות היו מתקיימות כעת, הכנסת היתה מפוצלת לשברירי מפלגות. חלוקת המנדטים שפורסמה בסקר: הליכוד - 23, העבודה-התנועה - 23, הבית היהודי - 17, כחלון - 9, יאיר לפיד - 8, ישראל ביתנו - 8, ש"ס - 8, יהדות התורה - 7, בל"ד ורע"מ - 5, חד"ש וטיבי - 6.

הקישור לסקר

לכאורה, יש מצב של תיקו בין שני המתמודדים העיקריים לראשות הממשלה: בנימין נתניהו (מועמד הליכוד) ויצחק הרצוג (מועמד העבודה-התנועה) שמפלגותיהם קיבלו מספר זהה של מנדטים - 23 מנדטים. מפתה לדמיין שלו רק אחת משתי המפלגות היתה מקבלת שני מנדטים מעל יריבתה, אזי ניתן היה לומר שהבחירות הוכרעו. אך לאימותו של דבר, אין טעות גדולה יותר מזו. כדאי מאוד להיזכר כיצד מתנהל תהליך מינוי רה"מ. הנשיא הוא זה שמטיל על ח"כ מסויים להרכיב את הממשלה. החלטתו של הנשיא מי יהיה המועמד הנה טכנית לחלוטין: הוא נפגש עם כל הסיעות שנבחרו לכנסת, והנשיא מטיל את הרכבת הממשלה על מועמד שהמליצו עליו מספר הגבוה ביותר של ח"כים. בשפה פשוטה: ראש הסיעה הגדולה בכנסת אינו בהכרח רה"מ. תעיד על כך הגב' ציפי לבני, שקדימה בראשותה בשנת 2009 קיבלה 28 מנדטים, אך מלאכת הרכבת הממשלה הוטלה על מועמד הליכוד שהחזיק ב-27 מנדטים.

בואו נסתכל על חלוקת התמיכה בין נתניהו להרצוג בהקשר להמלצה לנשיא (דיאגרמה: אפשרות א'). החלוקה הזו בנויה על שתי הנחות יסוד:

1. קשה לדמיין מצב בו לפיד ימליץ לנשיא על בנימין נתניהו, ולו רק בגלל "הפיצוץ" שבגללו הוקדמו הבחירות. אגו לא חסר שם.

2. סביר להניח שהמפלגות החרדיות יעדיפו לא לשבת בממשלה עם לפיד, ולכן ימליצו על בנימין נתניהו. במיוחד לאור השמועות על ה"דיל" עם ש"ס שנסגר לפני הקדמת הבחירות.

3. לליברמן אין שום עניין להיות מס' 5 או 6 בממשלה של הרצוג, כאשר הוא יכול להיות מס' 3 אצל נתניהו. 

אם כן, יצחק הרצוג יזכה לתמיכה של סיעתו, מרצ, יאיר לפיד וייתכן של המפלגות הערביות בלבד.

למה "ייתכן"? כי אפשרות סבירה שהללו, או חלק מהן, לא ימליצו על אף מועמד לנשיא. התוצאה היא שבנתניהו יתמכו 63 ח"כים, ואילו להרצוג יהיו בקושי 48 ח"כים. ניצחון ברור לנתניהו.

כאן נכנס "המוקש" של השיטה. טכנית, מועמד מפלגה קטנה יכול לקבל מינוי מהנשיא להרכיב את הממשלה אם יזכה לתמיכה של כמות הגדולה ביותר של הח"כים. ליברמן מבין זאת היטב. אם הבחירות נגמרות כפי שהתוצאות בסקר, ליברמן יציע לקואליציית "רק לא ביבי" הצעה מאוד מפתה: "הציעו אותי כמועמדות לראשות הממשלה, וביחד נחליף את השלטון". חישוב מתמטי פשוט מראה שליברמן יכול לגייס יותר "המלצות" מול נתניהו מאשר הרצוג ויש לו סיכוי ממשי לקבל את המינוי (אפשרות ב).

נתניהו יקבל את התמיכה של הליכוד והבית היהודי - 40 מנדטים. ליברמן יזכה לתמיכה של ישראל ביתנו, העבודה-התנועה ויאיר לפיד - 39 מנדטים. מרצ והערבים יבחרו לא להמליץ על אף מועמד. אך מה שמעניין הוא הפוטנציאל של ליברמן: הוא יכול בקלות יחסית להחליף את יאיר לפיד בסיעות החרדיות, וכך התמיכה בו תעלה ל-46 מנדטים. אם יחבור אליהם כחלון, הגוש הזה עולה ל-55 מנדטים. מה יקרה הלאה? לא ברור, אך מה שחשוב הוא שבשלב הראשוני ליברמן הוא זה שיקבל את המינוי מהנשיא. הלאה יתקיים המו"מ הקואוליציוני, ואני לא אתפלא אם נמצא חלק מהסיעות האחרות גם בתוך ממשלת ליברמן.

ומילה אישית לסיום. יבואו אנשים ויבקרו את השיטה שמעלה לראשות הממשלה נציג מפלגת מיעוט. טעות בידם. השיטה אינה הבעיה. את האשמה למצב יש לתלות בדפוסי ההצבעה של הבוחר הישראלי. וכן בתמיכה בסיסמאות "רק לא X" תוך התפשרות על עקרונות, חזון ודרך.

כותב המאמר הינו דויד גורביץ, פורסם במקור בדף הפייסבוק שלו.

וסרטון נחמד לסיום